חברתי רגשי ואלגוריתמי הולכים לבית ספר
למידה חברתית רגשית - SEL - הפכה מאד מהר לאחת התיאוריות החשובות בחינוך בישראל ובעולם. קראתי לה תיאוריה, אבל ספק אם היא עומדת בתנאים של מהי תיאוריה, במובן שהיא מייצרת הסבר קוהרנטי על המציאות, היא יותר מעין שילוב של פרקטיקות, מסגרות התייחסויות ותפיסות כלליות שמעורבבות ביחד. בעיר מגוריי, תל אביב, אם ניקח דוגמא, כל בתי הספר מכוונים על פי המסגרת הכללית של למידה חברתית-רגשית. האם זה עובד? אולי. אני מניח שזה עובד בהרבה מקומות, ואין ספק שהמסגרת הזו נותנת מסגרת מעשית להתעסקות בקשר עם תלמידים ותלמידות.
בשני פרויקטי המחקר האחרונים שלי למדתי, חקרתי וחשבתי, יחד עם פרופ' ערן פישר מהאוניברסיטה הפתוחה בפרויקט הראשון, ויחד עם שותפי ד"ר גידי דישון, מבן גוריון בפרויקט השני, על כלים טכנולוגיים-דיגיטליים שמבקשים לתת מידע ודרכי פעולה חברתיות-רגשיות. כשהוזמנתי על ידי מורי ורבי (ומנחה הדוקטורט שלי) פרופ' נח עפרון, לדבר בקוליקוויום המחלקתי בתכנית שבה למדתי לדוקטורט - התכנית למדע טכנולוגיה וחברה בבר אילן, היה חשוב לי לנסות להציג משהו הרבה יותר נועז וכולל שמחבר לא רק התבוננות על טכנולוגיה אלא גם התבוננות על "מדע".
בסופו של דבר, במקום לדבר על האופן שבו טכנולוגיה דיגיטלית ואלגוריתמית מעוצבת ומופעלת על מנת לפענח ולנהל היבטים חברתיים ורגשיים בבית הספר ביקשתי להציע נקודת מבט הפוכה: קרי כיצד התיאוריה והפרקטיקה של ה-SEL, כיצד ה"מדע" הזה, למעשה מותאם ומכוון לכלים האלגוריתמים?
לשמחתי ההרצאה והדיון שאחריה הוקלטו והועלו לרשת. אני חושב שמה שהמפגש הזה הוכיח לי זה הצורך לדבר באופן ביקורתי (ופעם אקדיש בבלוג הזה מקום נרחב למהו "ביקורתי" בעיניי ולמה הוא חשוב) על המסגרת של הלמידה החברתית רגשית, ולנסות להבין אותה כ"מדע" כלומר דרך מסויימת לדעת את העולם, את בני האדם, את התלמידים והתלמידות, את בתי הספר ואת החינוך בעידן הפוסט-דיגיטלי.
הופתעתי מהפער שבין ההתלהבות בשדה החינוכי מSEL ובין ההזדעזעות העמוקה של המשתתפים בהרצאה מהמסגרת הזו וממה שהיא מכוונת לבתי הספר. אני מקווה שלהרצאה שלי יש ערך בחשיבה ביקורתית וחדשה על ה-SEL, על כלים מבוססי אלגוריתם ועל חינוך.
,
Comments
Post a Comment